חוק השבות, תש"י-1950, הוא חוק קצר. כמעט כל מה שנוגע לשאלת הזכאות נמצא בשלושה סעיפים: סעיף 1, סעיף 4ב וסעיף 4א. הראשון מקנה את הזכות, השני מגדיר מיהו יהודי, והשלישי מרחיב אותה לבני משפחה עד דור הנכדים. מי שזכאותו הוכרה נעשה אזרח בלי הליך התאזרחות.
שלושת הסעיפים שעליהם הכול נשען
סעיף 1 קובע את העיקרון: "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". סעיף 4ב מגדיר מיהו יהודי לעניין החוק: מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת. ההגדרה עוסקת במוצא או בגיור, ושוללת את מי שמשתייך היום לדת אחרת.
סעיף 4א(א) מוסיף מעגל שני. הזכויות מוקנות גם לבני משפחה שאינם יהודים לפי ההגדרה, ואלה הם:
- ילד של יהודי
- נכד של יהודי
- בן זוג של יהודי
- בן זוג של ילד של יהודי
- בן זוג של נכד של יהודי
מי שאביו יהודי ואמו אינה יהודייה הוא דוגמה שכיחה. לפי סעיף 4ב הוא אינו יהודי, משום שההגדרה הולכת אחר האם. לפי סעיף 4א הוא ילד של יהודי, וזכאי לעלות. כך גם מי שרק אחד מארבעת סביו היה יהודי: הוא נכד של יהודי, ובן זוגו נכלל ברשימה גם הוא.
בני הזוג שברשימה אינם נדרשים לקשר משלהם ליהדות. זכאותם נובעת מהנישואין לאדם שהוא עצמו יהודי, ילד של יהודי או נכד של יהודי. ההבחנה בין מי שיהודי לפי סעיף 4ב לבין מי שזכאי מכוח סעיף 4א אינה משנה לעניין עצם הזכות לעלות, שכן הסעיף מקנה לבני המשפחה את אותן זכויות. היא כן משנה לעניין ההוכחה. יהודי מוכיח את יהדותו שלו, ואילו בן משפחה מוכיח שהקרוב היה יהודי, ושהוא עצמו קשור אליו בקשר המשפחתי שהחוק מונה.
הקרוב היהודי לא חייב להיות בחיים, וגם לא בישראל
סעיף 4א(ב) עונה על שאלה שמטרידה משפחות רבות. אין נפקא מינה אם היהודי שמכוחו נתבעת הזכות עודו בחיים, ואין נפקא מינה אם עלה לישראל. נכדה של יהודי שנפטר בחו"ל לפני שנולדה, ושמעולם לא ביקר בישראל, זכאית באותה מידה. המשמעות המעשית היא שהזכאות תלויה ביכולת להוכיח את הקשר המשפחתי ואת יהדותו של אותו קרוב. היכן הוא חי, או חי בעבר, אינו משנה.
נינים: הדור שהסעיף אינו מזכיר
הרשימה בסעיף 4א מסתיימת בנכד. נין של יהודי אינו מופיע בה, ולכן אין לו זכאות עצמאית לעלות. בתוך משפחה אחת התוצאה יכולה להיראות מוזרה: הסבתא יהודייה, בנה זכאי כילד, נכדתה זכאית כנכדה, בעלה של הנכדה זכאי כבן זוג של נכד, וילדיהם של השניים הם נינים שהסעיף אינו חל עליהם.
משפחה שמתכננת עלייה של כמה דורות יחד צריכה לברר את מעמד הילדים לפני שהיא עוזבת את מדינת המוצא. אין להניח שהוא נגזר מאליו מזה של ההורים.
מי שהמיר את דתו
להמרת דת מתייחסים גם סעיף 4ב וגם סעיף 4א(א). לפי סעיף 4ב, מי שהוא בן דת אחרת אינו יהודי לעניין החוק, גם אם נולד לאם יהודייה. לפי סעיף 4א(א), מי שהיה יהודי והמיר דתו מרצון אינו יכול להיכנס דרך המעגל המשפחתי, גם אם הוא ילד או נכד של יהודי. הסייג מנוסח לגבי האדם שהמיר את דתו בעצמו, והמילה "מרצון" היא חלק ממנו. מכאן שבתיק שבו עולה טענה להמרת דת, הנסיבות שבהן נעשתה ההמרה הן חלק מהבירור עצמו.
מתי שר הפנים רשאי לסרב
זכאות אינה מבטיחה אישור בכל מקרה. סעיף 2(ב) מונה שלושה מצבים שבהם השר רשאי לסרב לבקשה: כשהמבקש פועל נגד העם היהודי, כשהוא עלול לסכן את בריאות הציבור או את ביטחון המדינה, וכשהוא בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.
הלשון היא "רשאי", כלומר זו סמכות שבשיקול דעת ולא פסילה אוטומטית. והסייג הפלילי מכוון לעבר שיש בו סיכון לשלום הציבור. הרשעה כשלעצמה אינה מקיימת אותו. סעיף 4א(ג) מחיל את אותם סייגים על בני המשפחה, כך שבן זוג שאינו יהודי או נכד נבחנים לפי אותן אמות מידה.
הגשה מחו"ל או שינוי מעמד בתוך ישראל
את הזכאות מממשים מחו"ל או מתוך ישראל. מי שנמצא בחו"ל מקבל אשרת עולה לפי סעיף 2 לחוק, ומגיע איתה לישראל. פונים מחבר המדינות ומהמדינות הבלטיות מטופלים בחו"ל בידי נתיב, לפי נוהל נתיב 20.2.3.
מי שכבר נמצא בישראל, למשל כתייר, יכול לבקש תעודת עולה לפי סעיף 3 בלי לצאת מהארץ. ההליך מוסדר בנוהל 5.2.0001 (קובץ PDF באתר חיצוני, נפתח בחלון חדש) של רשות האוכלוסין וההגירה. לפי הנוהל בנוסחו היום הבקשה מוגשת באופן מקוון, מטופלת בלשכות הרשות, ופטורה מאגרה. את הזכאות קובעת הסוכנות היהודית, ולגבי אזרחי וילידי חבר המדינות קובעת נתיב. כשהזכאות נשענת על גיור, היא נקבעת במינהל האוכלוסין.
לנוהל יש חריג. מי שכבר ניתנה בעניינו החלטה המחייבת יציאה מישראל יגיש את הבקשה בחו"ל, כך שהאפשרות לשנות מעמד מבפנים פתוחה רק למי שאין נגדו החלטה כזו. זכאי שבות שעדיין מתלבט יכול לבקש אשרת א/1, עולה בכוח. זהו רישיון לישיבת ארעי שאינו מקנה אזרחות, והוא מוסבר בעמוד אשרות כניסה ושהייה בישראל.
המעמד והאזרחות שהעולה מקבל
עולה אינו עובר הליך התאזרחות. לפי סעיף 2 לחוק האזרחות הוא אזרח ישראלי מכוח שבות מיום עלייתו, ומי ששינה מעמד בישראל הוא אזרח מיום שניתנה לו תעודת העולה. בגיר שאינו מעוניין באזרחות רשאי להצהיר על כך בתוך שלושה חודשים, לפי סעיף 2(ג)(2). מי שלא הצהיר נשאר אזרח. דרכים אחרות לקבלת אזרחות, ובהן התאזרחות לפי סעיף 5, מוסברות בעמוד אזרחות ישראלית.
כשהזכאות מוטלת בספק או כשהבקשה נדחית, ההליך שונה מזה שנהוג ברוב ענייני דיני הגירה ומעמד בישראל, משום שלבית הדין לעררים אין סמכות לדון בהחלטות לפי חוק השבות. על כך ראו בעמוד ייצוג בבקשות ובסירובים לפי חוק השבות.
שאלות נפוצות
אבא שלי יהודי ואמא שלי לא. אני נחשב יהודי לפי חוק השבות?
לא לפי ההגדרה שבסעיף 4ב, שהולכת אחר האם או אחר גיור. עם זאת, מי שאביו יהודי זכאי לעלות כילד של יהודי מכוח סעיף 4א(א), וגם בן או בת זוגו זכאים.
מי מחליט אם אני זכאי, רשות האוכלוסין או הסוכנות היהודית?
בבקשה לשינוי מעמד בישראל, נוהל 5.2.0001 מחלק את התפקידים. הלשכה של רשות האוכלוסין מטפלת בבקשה, אבל קביעת הזכאות נעשית בסוכנות היהודית, ולגבי אזרחי וילידי חבר המדינות בנתיב. זכאות מכוח גיור נקבעת במינהל האוכלוסין.
מה ההבדל בין אשרת עולה לאשרת א/1?
אשרת עולה ניתנת למי שעולה, ואיתה באה אזרחות מיום העלייה. אשרת א/1 לפי תקנות הכניסה לישראל מיועדת לעולה בכוח, כלומר לזכאי שבות שרוצה לבדוק את תנאי ההשתקעות לפני שיחליט. היא רישיון לישיבת ארעי, אפשר להאריך אותה עד חמש שנים, והיא אינה מקנה אזרחות.
האם הסייגים שבסעיף 2(ב) חלים גם על בן זוג שאינו יהודי?
כן. סעיף 4א(ג) מחיל אותם על כל בני המשפחה שזכאותם נובעת מכוח סעיף 4א. המשמעות היא שגם עברו של בן הזוג נבחן, בנוסף לעברו של הזכאי היהודי.
