מכתב סירוב מרשות האוכלוסין וההגירה מפעיל שעון. מאותו יום נמנים המועדים להשגה על ההחלטה, והם קצרים: שלושה שבועות לערר פנימי, שלושים יום לערר לבית הדין לעררים. המדריך הזה מסודר לפי מה שעושים ביום הראשון, בשבוע הראשון ובהמשך. הרקע המשפטי, והסבר על הייצוג בהליך, נמצאים בעמוד עורך דין לערר בבית הדין לעררים.
ביום הראשון: לקרוא את המכתב עד הסוף
לפני שמתקשרים ללשכה או כותבים תגובה נסערת, עוברים על המכתב ומסמנים ארבעה דברים:
- התאריך שעל המכתב והתאריך שבו הגיע אליכם בפועל (מעטפה, מייל, הודעה באזור האישי). שמרו הוכחה למועד הקבלה.
- מי החליט: איזו לשכה, ואיזה גורם בתוכה. לשם מגישים ערר פנימי.
- הנימוק. האם הסירוב נשען על ספק בכנות הקשר, על מסמך חסר, על שהייה שלא כדין, על מניעה ביטחונית או פלילית. בסירוב כניסה בגבול, נוהל 6.4.0010 מחייב למסור את ההחלטה בכתב, בשפה שהמסורב מבין, ולציין אם הטעם הגירתי, ביטחוני או פלילי.
- האם המכתב דורש לצאת מישראל, ובתוך כמה ימים. בהודעה על הפסקת הליך מדורג לפי נוהל 5.2.0017, למשל, הדרישה היא לצאת בתוך 14 יום.
הפריט הרביעי קובע את סדר העדיפויות. כשיש דרישת יציאה, השאלה הדחופה היא איך מונעים הרחקה, ורק אחריה איך בונים את הערר עצמו.
סופרים ימים: 21 ו-30
| ערר פנימי | ערר לבית הדין לעררים | |
|---|---|---|
| המקור | נוהל 1.6.0001 | פרק רביעי 1 לחוק הכניסה לישראל |
| המועד | 21 יום | 30 יום מהפרסום, מההודעה או מהידיעה, לפי המוקדם |
| לאן מגישים | ללשכה שנתנה את ההחלטה, בכתב | לבית הדין במחוז שבו ניתנה ההחלטה |
| אגרה | אין | יש, ואפשר לבקש פטור |
| עוצר הרחקה | לא | לא כשלעצמו. נדרש צו ביניים |
"לפי המוקדם" פירושו שאם נודע לכם על ההחלטה לפני שהמכתב הרשמי הגיע, ייתכן שהמועד התחיל לרוץ כבר אז. ואת הערר הפנימי מגישים פעם אחת בלבד. אין אפשרות לשלוח מכתב קצר "כדי לעצור את השעון" ולהשלים טענות אחר כך בערר נוסף.
איזה מסלול מתאים לאיזו החלטה
בהחלטות של לשכה בבקשות מעמד, כמו סירוב לפתוח הליך מדורג, סירוב להאריך רישיון או הפסקת הליך, ברוב המקרים יש למצות ערר פנימי ורק אחריו לפנות לבית הדין. כך גם בהחלטות בבקשות שהועברו לוועדה הבינמשרדית: נוהל 5.2.0022 קובע שעליהן מגישים ערר פנימי בתוך 21 יום. פרטים על המסלול הזה בעמוד בקשות הומניטריות.
סירוב כניסה בגבול שונה. נוהל 6.4.0010 מפנה ישירות לבית הדין לעררים, בתוך 30 יום, ומוסיף שבלי צו שיפוטי ההחזרה לא תעוכב. מי שקרוב משפחתו מוחזק בנמל התעופה צריך לחשוב על בקשה דחופה לצו, לא על ערר מנומק שיוגש בעוד שבועיים. המצב הזה נדון במאמר על השעות הראשונות אחרי סירוב כניסה בנתב"ג.
ויש החלטות שבית הדין כלל אינו מוסמך לדון בהן: החלטות לפי חוק השבות, ובקשות לפי חוק האזרחות שאינן התאזרחות של בן זוג לפי סעיף 7. אם המכתב שקיבלתם עוסק באחת מאלה, המועדים והערכאה אחרים, ואין טעם להכין ערר לבית הדין. חלוקת ההליכים והערכאות לפי נושא מוצגת בעמוד דיני הגירה ומעמד בישראל.
המעמד שלכם בזמן ההמתנה
הגשת ערר אינה משנה כשלעצמה את מצבכם מול הרשות. ההחלטה בתוקף, ודרישת יציאה שנכללה בה ממשיכה לחול. נוהל 1.6.0001 (קובץ PDF באתר חיצוני, נפתח בחלון חדש) אומר במפורש שערר פנימי אינו מונע הרחקה, ותקנה 41 לתקנות בית הדין קובעת שהגשת ערר לבית הדין אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה.
מה שכן מעכב הוא צו: צו ארעי לטווח המיידי, וצו ביניים עד להכרעה בערר. את הבקשה מגישים לבית הדין יחד עם הערר, ומסבירים בה מה הנזק שייגרם אם ההחלטה תבוצע לפני שהערר יתברר, למשל פירוד של בני זוג או הוצאת ילד ממסגרת לימודים. מכאן נובעת לעיתים ההחלטה לא להמתין לתוצאות הערר הפנימי כשההרחקה קרובה. זו החלטה שמתקבלת לפי נסיבות התיק.
בשבוע הראשון: אוספים את התיק
ערר נשען על מה שהיה לפני הרשות כשהחליטה. לכן אוספים קודם כול את מה שכבר הוגש, ורק אחר כך חושבים מה להוסיף.
- מכתב ההחלטה, עם הוכחה למועד שבו התקבל
- עותק של הבקשה המקורית, על כל נספחיה
- אישורי הגשה, קבלות ואסמכתאות על תורים בלשכה
- כל ההתכתבות עם הלשכה, כולל דרישות להשלמת מסמכים והתשובות עליהן
- זימונים לראיונות, ורישום שערכתם לעצמכם על מה שנשאל ומה נענה
- דרכונים, רישיונות הישיבה שניתנו עד היום וחותמות כניסה ויציאה
- מסמכים שמשיבים ישירות לנימוק הסירוב: אם נטען שאין מרכז חיים משותף, חוזה שכירות וחשבונות; אם נטען שמסמך חסר, המסמך עצמו, מאומת ומתורגם
אם מאז ההחלטה השתנה משהו מהותי, כמו נישואין, לידת ילד או מסמך שלא היה אפשר להשיג קודם, כדאי לבדוק אם הדרך הנכונה היא ערר או בקשה חדשה. בהליך לבני זוג נשואים, נוהל 5.2.0008 מאפשר להגיש בקשה חדשה אחרי סירוב רק כעבור שנה, אלא אם חל שינוי נסיבות מובהק.
אחרי ההגשה לבית הדין
המדינה מגישה כתב תשובה בתוך 30 יום. בית הדין רשאי לקיים דיון, ורשאי גם להכריע על סמך כתבי הטענות בלבד (סעיף 13כו לחוק). כמה זמן יעבור עד להכרעה משתנה מתיק לתיק, ואין טעם לבנות תוכניות לפי הערכות ששמעתם ממכרים.
הסעדים שבית הדין מוסמך לתת דומים לאלה של בית משפט בעתירה מינהלית (סעיף 13כז). הוא יכול לבטל את ההחלטה, להחזיר את העניין לרשות כדי שתבחן אותו מחדש, לפעמים עם הנחיות מה לבדוק, או לדחות את הערר. החזרה לרשות אינה ניצחון סופי: הלשכה בודקת שוב, ועשויה להגיע לאותה תוצאה בנימוק אחר.
אם הערר נדחה
על פסק הדין אפשר לערער בזכות לבית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום (סעיף 13לא(א) לחוק הכניסה לישראל). על החלטות ביניים, כמו דחיית בקשה לצו, הערעור הוא ברשות בלבד. מי שנדרש לצאת מישראל צריך לבדוק גם בשלב הזה אם נדרש סעד זמני שימנע הרחקה עד להכרעה בערעור.
שאלות נפוצות
קיבלתי את ההחלטה בעל פה בלשכה, והמכתב הגיע רק אחרי שבועיים. ממתי סופרים?
סעיף 13כד(ב) לחוק מונה את 30 הימים מהפרסום, מההודעה או מהידיעה על ההחלטה, לפי המוקדם. כשיש ספק, מחשבים לפי התאריך המוקדם ומגישים בתוכו. ויכוח על מועד הספירה הוא ויכוח שעדיף לא לנהל.
הגשתי ערר פנימי ועדיין אין תשובה. מותר לי להישאר בישראל?
הערר הפנימי אינו מעניק הגנה מפני הרחקה ואינו מבטל דרישת יציאה שנכללה בהחלטה. אם המועד ליציאה מתקרב ואין תשובה, בודקים פנייה לבית הדין לעררים עם בקשה לצו ביניים.
אפשר לצרף לערר מסמכים שלא הגשתי ללשכה?
אפשר לצרף. עם זאת, הביקורת בבית הדין דומה לזו שבעתירה מינהלית ומתמקדת בשאלה אם ההחלטה התקבלה כדין. מסמך חדש ומהותי מתאים יותר לערר הפנימי, שבו הרשות עצמה בוחנת שוב, או לבקשה חדשה כשהנסיבות השתנו.
בית הדין קיבל את הערר. זה אומר שקיבלתי את המעמד?
לא בהכרח. אחת התוצאות האפשריות היא החזרת העניין ללשכה לבחינה מחודשת, ואז ההליך ממשיך שם. גם כשבית הדין מורה לתת רישיון, הרשות היא שמנפיקה אותו בפועל, ולכן עוקבים אחר ביצוע פסק הדין מול הלשכה.
